באר-שבע. סוף

הפועל באר-שבע – בית"ר ירושלים 1:3

היה משהו מתסכל בלראות הערב את המשחק בבאר-שבע. אמנם הקבוצה לא פתחה רגליים, והפסידה פשוט עקב טירוף עודף של הגמלים, טעויות טיפשיות בהגנה והחמצות/חוסר ריכוז בהתקפה, אבל בכל זאת קיוויתי למשחק שייתן לנו הרבה יותר כבוד. בהתחשב בזה שהלוזונים אפילו לא הצליחו לנצח את רמת-השרון (שאפו לקבוצה המושמצת, על לא עוול בכפה, של השבוע האחרון) זה היה יכול להיות מושלם – ניצחון חוץ בבאר-שבע שלא משנה בסופו של דבר כלום.

גם לשחקנים שלנו, אותם אלו שהפסידו היום, מגיע יותר אחרי הסיומת הגדולה של העונה. אמנם את הסטנדינג אוביישן והכבוד הם קיבלו אחרי התיקו המאופס באמצע השבוע מול הפועל חיפה – בסיומו הם הגיעו לחגוג עם הקהל כמו אחרי כל ניצחון בתקופה האחרונה. הם אלה שבסופו של דבר לא הצליחו להשיג את הכבוד האחרון הזה, למרות הקהל הרב שהגיע עד באר-שבע (שאפו). קשה לכעוס עליהם, הם ניסו, אבל לפחות הלילה אני הולך לישון עם ההרגשה שהיה אפשר לעשות יותר.

זה לא משנה כמובן את התחושה הטובה איתה אנחנו מסיימים את העונה, ולמרות החששות מהעתיד ומהלא-נודע – אני כן נכנס לקיץ הקרוב עם אמונה שבעונה הבאה נהיה בחלק העליון של הטבלה, אם לא קבוצת צמרת לכל דבר. יש לי הרגשה שדברים יסתדרו לצד הטוב ביותר, ובכל מקרה מבחינה מקצועית – את אלי כהן אף אחד לא יחטוף בשלב הזה של הקריירה לרומניה, וגם הוא כבר לא מחפש את ההרפתקאות האלה – אנחנו בידיים טובות.

בימים הקרובים נפרסם סיכום עונה או שניים (או יותר, מי יודע), ובכל מקרה נישאר מעדכנים ומעודכנים – אם לא כאן אז בדף הפייסבוק החי והתוסס (בעיקר לאחרונה) של אופסייד סטורי. אתם מוזמנים.

יאללה בית"ר!
יובל

קטגוריות: ליגת העל | להגיב

לפני ימים גורליים (לאחרים)

עד לפני חודשיים, הידיעה שבתוך ארבעה ימים, בשני מחזורי הסיום של העונה, נפגוש את הפועל חיפה בבית והפועל באר-שבע בחוץ, הייתה מעבירה חלחלה בכל אוהד ואוהד של בית"ר. זאת תוך הבנה, עמוק בפנים, שקרבות אלה יהיו אקורד הסיום של עונה עגומה במיוחד – ולאחריהם נרד אחר חוסר-כבוד לליגת המשנה בה לא היינו מאז 1992, ואליה אנחנו לא מתכננים לחזור לעולם.

אבל אז הגיעו אלי כהן וז'אן טלסניקוב, הגיע הניצחון הלא-צפוי בדקה ה-93 על קרית-שמונה, ומאז הכל היסטוריה. בית"ר היא נכון להיום אחת הקבוצות הטובות בליגה (אם לא הטובה שבהן), והיותה בפלייאוף התחתון היא תזכורת כואבת לחודשים הקשים שעברו עלינו לפני שהגיע צוות האימון החדש והפך את הקבוצה החלשה בליגה לחבורה לוחמת, ממושמעת ויעילה – שמספקת לנו כדורגל מענג ופיצוי על עגמות נפש רבות.

אז הפועל חיפה, ולאחר מכן הפועל באר-שבע – שני קרבות גורליים לשתי הקבוצות האלה, הרבה פחות לנו. החיפאים נמצאים 4 נקודות מעל הלוזונים. לגמלים יש יתרון של 3 נקודות בלבד. שני מחזורים נותרו, ונראה שהלוזונים חוזרים לכושר (שני ניצחונות, גם אם על הקבוצות החלשות בליגה) – ולצד תחושת הקיפוח ו"כל העולם נגדנו" המאחדת (ואנו מכירים אותה כל כך טוב), לשתי הקבוצות האדומות שנפגוש השבוע יש הרבה סיבות לחשוש. ולנו יש אפשרות להשפיע בצורה ישירה על זהות היורדת השלישית.

במוצאי שבת התקיים דיון בעמוד הפייסבוק של אופסייד סטורי (אם לא הצטרפתם, אתם מוזמנים – אני יודע מהסטטיסטיקה של האתר שיש לנו הרבה יותר מ-50 גולשים קבועים) בנוגע לנושא הזה. כולנו, כמו מרבית אוהדי הכדורגל בארץ (אם לא כולם), רצינו ועדיין רוצים לראות את מכבי פ"ת בליגה השניה. לתחושת חוסר זכות הקיום של מועדון כמעט נטול אוהדים הצטרפו בשנים האחרונות העוינויות הידועות למשפחת לוזון ששולטת בכדורגל הישראלי ביד רמה בזמן שהוא על עברי פי פחת והתחושה שההתאחדות לכדורגל קיימת בשבילם – ולא להפך.

אבל יש לנו אחריות גם לספורט. ניצחנו את מכבי פ"ת פעמיים בחודשיים האחרונים. ניצחנו את כל יתר קבוצות הפלייאוף התחתון. מעבר לרצון שלנו להמשיך ולשבור את שיא הניצחונות, אנו מחויבים גם מבחינה ספורטיבית לנצח כל קבוצה שבאה מולנו. מה גם ששתי הקבוצות הללו הן לא בדיוק ידידות ותיקות שלנו, ואין לי ספק שהיו שמחות להוריד אותנו אילו ניתנה בידיהן ההזדמנות.
אין ספק שרובנו נשמח יותר לראות את הלוזונים מבלים לפחות עונה אחת בליגת המשנה. כנראה גם שזה מה שיקרה, גם אם ננצח את שני המשחקים – כי לשתי הקבוצות יש יתרון שנראה שהן יצליחו לשמור, וספק גם אם הלוזונים ינצחו את שני המשחקים שנותרו להם. אבל בכל זאת, כבית"רים, נבוא לנצח. קודם כל את האדומים מהכרמל, ולאחר מכן את הגמלים מבירת הנגב. אם הם רוצים להישאר בליגה, שיעשו את זה בעצמם. אנחנו נסגור עשרה ניצחונות רצופים.

יאללה בית"ר!
יובל

קטגוריות: ליגת העל | תגובה אחת

בלוג חי – בית"ר ירושלים מול הפועל פ"ת

16:47 קבוצה אחת נשארה מזמן בליגת העל. קבוצה אחרת ירדה מעשית כבר לפני תחילת העונה. הנה לכם, "משחק השקפקפים". משחק שאין לו משמעות, שגם אוהדי שתי הקבוצות – שבדרך כלל נושאים בליבם לא מעט חרדות לפני משחקים – יתייחסו אליו בחצי חיוך. הפועל פ"ת מנסה לרדת בכבוד, בית"ר מנסה לסיים את העונה בסטייל. לא על מלחמה נדווח, אלא על כדורגל. נקווה שיהיה קצת יותר טוב מבדרך כלל.

16:51 קצת היסטוריה: העונה הפועל פ"ת ובית"ר נפגשו פעמיים – בשני המקרים זה נגמר בניצחון חוץ. במחזור השישי של העונה, אחרי פתיחת העונה הנהדרת (10 מ-15), הכחולים של לנדאו הגיעו לר"ג (אז הבית של בית"ר) וניצחו 1:2, משני שערים תוך דקה של יניב לוזון ואור פישביין. אבירם ברוכיאן החמיץ פנדל, ובית"ר קיבלה אחריו עוד אחד – שאותו בן-שושן הצליח להבקיע, אבל זה לא הספיק. בגומלין, אז באיצטדיון המושבה שהיה עוד טרי מהניילונים, בית"ר ניצחה 0:1 מגול בדקה הרביעית של פאסוס. היסטוריה קצת יותר רחוקה: מאז 1996, בית"ר אירחה 20 פעם את הפועל פ"ת (19 פעם בטדי ועוד אחת בר"ג), ניצחה 10 משחקים, עוד 4 הסתיימו בתיקו ו-6 הפסידה. כך שהסטטיסטיקה כנראה לטובתנו. נקווה שגם המשחק. מפגשים זכורים לטוב: משחק העונה של 1997, כשאיציק זוהר עם בעיטה חופשית ואלי אוחנה עם שני שערים מופלאים קרעו את פ"ת 0:3; ה-2:4 של שאלוי וסביליה ב-1998, שסלל את הדרך לאליפות השנייה ברציפות. לקחנו עוד אליפות מול הפועל פ"ת, אבל זה היה ב-2007, בנסיבות לא ממש משמחות.

17:00 אני חייב להודות שיש בליבי יותר מאשר מקום חם להפועל פ"ת. משהו בדרך האלגנטית, הגאה, הלא מתבכיינת ולא מתקרבנת, שבה הם יורדים ללאומית מרגש אותי. חבורת שחקנים שלא יודעת את עתידה, שמצבה הכלכלי של קבוצתם לוט בערפל, פשוט עולה שבוע אחרי שבוע רק למען ההנאה מהמשחק ולמען גאוות אוהדיה. ועם בסיס האוהדים שמאחוריה, איכשהו נדמה לי שהפתח תקוואית שתחזור מהלאומית אי פעם תהיה דווקא הפועל, ולא מכבי חסרת זכות הקיום. הכל נכון, אבל הערב – לפרק אותם!

17:02 ואם להמשיך באותה אנלוגיה, נדמה שאנחנו הצלחנו לגייס מעצמנו לא מעט מהפועל פ"ת – והרבה פחות ממכבי. משהו שורשי, עמוק ויפה קיים בבית"ר הזאת. משהו שהוא הרבה יותר עמוק מניצחון כזה או אחר, או משער כזה או אחר. יש כאן יצירה אותנטית. אלי כהן, שלא גדל בבית"ר, הצליח להחזיר את בית"ר לעצמה, לקוד הגנטי שלה. לשחקנים שהם, יותר מכל, בית"ר ירושלים. ואם יש משאלה בליבי, שהרוח הזאת תמשיך לנשוב.

17:18 וואו, לצ'רלטון ממש אין מה לשדר. הם כרגע מראים את תחרות "מר דרום 2012". חבורה של שרירנים מפוצצים סטרואידים. בערוץ הספורט לפחות קוראים לזה "NFL".

17:25 השידור לא עובר לטדי, להלן ההרכב של בית"ר: הרוש; שי חדד, פיליאבסקי, בן-יוסף, מגרלשווילי; מויאל, פרננדז, איינבינדר, ריקן, ערן לוי, אליחן (!). יאללה בית"ר!

17:27 רוצים גול של צחי!!! פתיחת המשחק נדחתה בעשר דקות. אף אחד לא יודע למה. בית"ר היום ללא סטיבן כהן שנפצע באף, ובן-שושן שמתח שריר ובית"ר לא רוצה לסכן אותו ובצדק. צחי אליחן מקבל את הצ'אנס בהרכב.

17:33 הנה, כנראה שמתחיל השידור מטדי. אולי עכשיו נקבל הסברים. השחקנים עולים לדשא. כמות קהל בכלל לא רעה.

17:38 יש לנו קוונית בטדי. מה שאומר שלא בטוח איך יהיה המשחק, קריאות שוביניסטיות יהיו הערב בשפע בירושלים.

5'. מסתמן משחק משוחרר עד מפוזר. בית"ר עם מהלכים יפים בהתקפה, אבל זו רק ההתחלה והגישושים. אין מצב ממשי לאף אחת מהקבוצות.

6'. רבע מצב: בלילטי בועט כדור מרחוק שפוגע בבן-יוסף ובקשת מלטף את הרשת העליונה של הרוש.

8'. מצב ראשון טוב לבית"ר: כדור חופשי של ערן לוי מקפץ, שחקן של פ"ת תופס את פיליאבסקי מאחור – פנדל שהשופט מתעלם ממנו, ואיינבינדר מפספס במעט את הכדור עם הראש.

11'. מהלך יפה נוסף של אבי ריקן (שחקן הפלייאוף, ללא ספק) שבועט מרחוק ואג'ידה מצליח לעצור.

13'. בעיטה טובה מרחוק של דן איינבינדר, בית"ר לא מפסיקה לטווח את השער של אג'ידה, מקבל ממויאל ונותן קשת גבוהה שאג'ידה קולט בקלות. כדורגל טוב של בית"ר בדקות האלה.

14'. יששששש!!!!!!! הנה זה בא!!!!!! צחי אליחן!!!!! 0:1 בית"ר! ערן לוי מרים מצד שמאל, אג'ידה הודף לרגל של איינבינדר שמשאיר לאליחן שמול שער חשוף לא מתקשה לשים את זה ברשת הגבוהה – בית"ר ירושלים 1, הפועל פ"ת 0! שער בכורה לאליחן!

16'. שחר בלילטי עם בעיטה טובה מהצד השני, ליד הקורה. זה השער השני של אליחן בסה"כ במדי הקבוצה הבוגרת של בית"ר, הראשון היה בעונת 2009/10, כשבית"ר הביסה 0:5 את אחי נצרת. מי שעוד הבקיע שער בכורה אז במדי בית"ר היה דן איינבינדר, שהיום פותח לצידו בהרכב.

18'. דיליי מרגיז במיוחד של צ'רלטון, משהו כמו חצי דקה בין הסאונד לתמונה. למה אני עוד משלם להם?

20'. המשחק הולך ועובר לשליטה של הפועל פ"ת, זה נראה כאילו השער עשה אפקט על שתי הקבוצות: את בית"ר זה הרגיע ומכאן גם קצת נפגעה היכולת, את הפועל פ"ת השער הזה העיר והיא מייצרת הרבה התקפות מול השער של בית"ר.

24'. אני אתגעגע ממש לאנדריי פיליאבסקי. היה לנו הרבה מזל שחיפה הסכימה לשחרר אותנו בשבילנו, ועוד בחינם. בלם פנטסטי שהיה לו חלק מכריע קודם כל בייצוב ההגנה, בדרך למסע ההיחלצות הנוכחי. לא מדברים אליו, וזאת בדיוק סגולתו של בלם.

25'. הפועל פ"ת משחקת מאוד טוב בדקות האחרונות, בית"ר קצת נרדמה. ערן לוי מנסה להתחיל מתפרצת ולשלוח כדור ארוך, אלא שהכדור שלו ארוך מדי. החוצה.

31'. מסירה גדולה של ערן לוי פנימה, ריקן מגיע בסוף לכדור, מצליח להערים על אג'ידה, לוקח אותו לסיבוב אבל לא מצליח לבצע פעולה רצינית עם הכדור וזה מתפספס. קצת יותר דיוק ואפשר היה להשיג כאן 0:2.

33'. איזו החמצה!!!!! מהלך כדורגל גאוני, ערן לוי מתחיל בדאבל פס עם ריקן שמוצא את לוי חזרה, לבד, כשהשוער על הרצפה, והבעיטה שלו לא נכנסת. כדורגל מעורר גאווה, ועדיין – זה היה צריך להסתיים בשער.

37'. דקות גדולות של כדורגל בטדי. ערן לוי מחזיק את הכדור יותר מדי, אבל בסוף מצליח לשחרר מסירה לריקן שבועט טוב לפינה, אג'ידה מזנק ועוצר. כעבור דקה, עוד מסירה של מגרלשווילי מוצאת את הראש של איינבינדר ואג'ידה שוב עוצר.

39'. אחת המחציות היפות שלנו העונה. חייבים לדייק יותר מול השער.

40'. ולפתע, מצב מצוין להפועל פ"ת: אוראל אדרי מקבל בתוך הרחבה ובועט טוב החוצה. עוד הוכחה למה חייבים להבקיע עוד שערים. ולהחתים את ערן לוי מיידית עד סוף הקריירה.

42'. מבצע יפה של לורן בן-ארי שדוהר, עובר את כל יריביו מבית"ר ובועט חזק לידיים של הרוש. בית"ר שולטת, הפועל פ"ת מסוגלת לעקוץ במתפרצת.

מחצית. יפה מאוד של בית"ר. 0:1 משער של אליחן, בית"ר מציגה כדורגל שלפרקים היה ממש גאוני, אבי ריקן וערן לוי במחצית נהדרת. חייבים להמשיך ככה, עם קצת יותר דיוק וקצת יותר ריכוז. יאללה בית"ר.

46'. המחצית השנייה נפתחה בטדי, וואסי כבר עם חצי מצב ראשון לפ"ת, מקבל מצד שמאל ובועט – הרוש קולט. אין שינויים בהרכב.

50'. מהלך נפלא של ערן לוי שלא משחרר כדור, לא משחרר כדור, מחזיק את הכדור אצלו ובסוף כמעט כובש. בעיטה שלו הולכת גבוה מעל השער של אג'ידה.

52'. בית"ר משחקת את הכדורגל הכי מרגש שראיתי ממנה כבר הרבה מאוד שנים. ולא רק היום. זה הרנסנס הבית"רי בהתגלמותו, עם קבוצה לא מאוד יקרה אבל מאוד מחוברת ומלהיבה.

55'. זה משחק מאוד משוחרר. מאוד נדיר לראות משחק בין שתי קבוצות ש"גמרו את העונה" שהולך למקום חיובי של כדורגל חופשי, ולא לשיעמום המחץ של 0:0 ו"למה להתאמץ". אולי בשביל זה צריך מאמנים של כדורגל כמו גילי לנדאו ואלי כהן. בית"ר ממשיכה לשלוט, המשחק נרגע.

59'. הקהל חוגג ביציעים. תמיד כיף לראות. המשחק הולך ומתנמנם לו, כשהשקיעה הפסטורלית והסגולה הולכת ומשתלטת על שמי עיר הקודש.

60'. מתוך השיעמום, אוראל אדרי מקבל מצב, הכדור פוגע בבלם בית"רי ויוצא לקרן. ההתקפה הבית"רית טובה ומאורגנת, אבל ההגנה מאוד חדירה, ובעיקר מסתמן חוסר ריכוז וסוג של קלות דעת. הפועל פ"ת מסוגלת להעניש על זה, וזה רק 0:1.

62'. איינבינדר מצליח לגנוב את הכדור, לתת כדור רוחב לאליחן, והכדור מתפספס. בית"ר צריכה להתעורר.

63'. בית"ר מקשיבה לי ומתעוררת, התקפה של שלושה על שניים, אליחן נותן לאבי ריקן שלא רואה את ערן לוי החופשי – ריקן בועט בסופו של דבר החוצה, יוצא לקרן ששוב מגיעה לריקן בתוך הרחבה שמגלה אנוכיות, מסתבך ומאבד.

66'. זה יהיה כל כך חבל אם המשחק הזה יסתיים בתיקו. בית"ר מוכרחה להכריע את המשחק.

67'. ניסיון מספרת יפה של מויאל ממסירה של ריקן. החוצה. יאללה כבר!

70'. חילוף ראשון בבית"ר: אלי כהן מרענן את החלק הקדמי – צחי אליחן עם משחק טוב ושער בכורה יוצא, אופיר עמרם על המגרש.

71'. יש לא מעט חצאי התקפות של בית"ר, אני לא כותב עליהן כי הן לא מצב של ממש. בסך הכל זה משחק דו צדדי, שער יכול ליפול בכל צד, נקווה שהוא ייפול בצד שלנו.

74'. כרטיס אדום לג'ונתן אסוס! שוב הביריון רפה השכל הזה מסתבך. המצלמה לא קלטה ולכן אין לדעת מה בדיוק קרה, כנראה שהיה איזשהו אגרוף. הפועל פ"ת ב-10 שחקנים.

77'. בית"ר מחפשת לתת גז, עמרם מקבל את הכדור מול השער, מחליט למסור שמאלה לערן לוי, שגם הוא לא בועט ומכניס את ריקן לנבדל. קצת דיוק ואפשר לעשות את זה.

80'. בעיה בבגרות במתמטיקה: ערן לוי מקבל כדור חופשי ממרחק של 40 מטר. כמה חזק תיפגע הגדר שמאחורי השער הדרומי בטדי?

81'. מהלך יפהפה של בית"ר: דאבל פס חכם בין אופיר עמרם למגרלשווילי, מגרלשווילי מרים מצד שמאל, ערן לוי בחצי מספרת מעל השער. חילוף שני בבית"ר: לירון דיאמנט מחליף את דן איינבינדר, אחד ממצטייני העונה שלי. עונה נפלאה שלו.

82'. עוד מצב אדיר! אופיר עמרם מקבל לאחר התקפה יפה, מכניס את מויאל שבועט ואג'ידה הודף בקושי לקרן. הקרן נוחתת על הרגל של דאריו פרננדז שמעיף את זה גבוה גם הוא.

84'. שוב, כדורגל מופלא של בית"ר בדקות האחרונות. בכל רגע יכול ליפול עוד שער. עמרם מוסר קדימה לשי חדד, שמוסר רוחב, פ"ת מרחיקה, ערן לוי מסתבך עם הרגליים, מויאל מופל וכדור חופשי לבית"ר.

87'. אוף, זה קרוב! הקרן של ערן לוי שטוחה, היא עוברת את כל ההגנה ומגיעה לדיאמנט – שחקן של פ"ת מרחיק מהקו. הזדמנות גדולה נוספת לאחר מכן: ערן לוי מכניס את שי חדד, אג'ידה יוצא אבל חדד לא מצליח לשלוח את זה מעליו. בית"ר רוצה שער שני.

89'. אני כבר לא רוצה 0:2 בגלל שאני אוהד בית"ר. אני רוצה כדי שיתוקן העוול ההיסטורי. שזה לא ייזכר כעוד 0:1 קטן.

90'. 0:2!!!!!!!! זה נגמר!!!!!! לירון דיאמנט!!!!!!! עוד מהלך נפלא של בית"ר, ערן לוי עם בישול גדול, מקבל כדור ארוך, דאבל פס יפה עם עמרם, מטעה את השוער ורוחב לדיאמנט – 0:2 בית"ר ירושלים, ניצחון שמיני רצוף לאלי כהן ובית"ר! נשבר השיא של קרית שמונה! מדהים. שער שני העונה ללירון דיאמנט. בית"ר נשארת בסטייל!! מתן בראשי החליף את אנדריי פיליאבסקי.

סיום. ברנשטיין שורק, ובית"ר ירושלים עם ניצחון שמיני ברציפות. 0:2 על הפועל פ"ת, אליחן ודיאמנט כובשים (סימן שבאמת הכל אפשרי בחיים), בית"ר עם כדורגל יוצא מהכלל, ערן לוי העצום, מויאל ואיינבינדר, ריקן שהופך לטאלנט רציני ביותר. זה היה משחק של און אנד אוף, בית"ר השתלטה ואיבדה את השליטה הלוך ושוב לאורך המשחק, אבל בסך הכל זה היה משחק טוב מאוד שלנו – משחק שיכול היה להסתיים בתוצאה גבוהה הרבה יותר.

זאת לא עונה טובה של בית"ר ירושלים, אבל הסיום שלה הוא סיום מופלא ומרגש. כבר הרבה זמן לא ראיתי יופי כזה, שמחה כזאת, אפילו בימי הדאבל. אינטנסיביות של קבוצה מחוברת, נלהבת שמשחקת בשביל הקהל. בית"ר היא הקבוצה שמשחקת הכי טוב בפלייאוף – העליון והתחתון. וזה הישג לא קל.

הלאה, אל יום שלישי. הפועל חיפה של בנין מגיעה לטדי, הזדמנות לנקום על ה-3:0 מקרית אליעזר – אבל יודעים מה? בעיקר שזה לא ייגמר. שההנאה, האהבה, הכיף הגדול של לראות בית"ר ירושלים 2012 לא ייפסק. כי אין כמוה. מי יודע זאת כמוני.

יאללה בית"ר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

קטגוריות: כללי, ליגת העל, לייב בלוג | 2 תגובות

בלוג חי – בית"ר נגד רמת השרון

לפרוטוקול, לפרוטוקול. אבישי סלע, שלכם ובשבילכם, במשחק שאף אחד לא מתעניין בו. חוץ מאיתנו.

ההרכב: הרוש; שי חדד, פיליאבסקי, בן-יוסף, מגרלשווילי; מויאל, איינבינדר, ריקן, פרננדז; סטיבן כהן, ערן לוי. יאללה בית"ר!

9'. בשל תקלה מצערת, לא ליוויתי את המשחק הזה מרגע השריקה, אבל דקה 9 ואנחנו כאן. לא הפסדתם יותר מדי. ערן לוי עם בעיטה רחוק מהמסגרת, בית"ר יותר יוזמת אבל לא מגיעה ממש למצבים טובים. היסטוריה: העונה שני מפגשים, שניהם עם ניצחונות לתותים של שייע (ומומי זפרן), 0:1 בר"ג ו-0:2 בוינטר (אחד היה הבית של בית"ר, השני היה הבית של רמה"ש עד יום הגעתה לאיצטדיון גרונדמן). ואם לא לנצח בשביל שיפור מעמדנו בטבלה, ולו כדי לנקום על שני ההפסדים המרים האלה. אגב, כמדומני בשלושת המשחקים אימנו את בית"ר שלושה מאמנים שונים: במשחק הראשון בר"ג היינו תחת יובל נעים, במשחק השני בוינטר אימן אותנו חנן אזולאי, והיום – אלי כהן.

12'. הזדמנות טובה לרמה"ש, דמיאנוביץ' משתחרר מבן-יוסף ובועט, הרוש הודף מקרוב. המשחק מת, גל בראל נפצע והולך להתחלף ע"י עשהאל בן-שבת (שהבקיע במשחק הראשון בין שתי הקבוצות השנה) וזה הזמן להזכיר שהיום יש 160 שוטרים ו-160 סדרנים. מה שאומר שאחרי הניסיון של ביבי לתת "מחשב לכל ילד", עכשיו יש "שוטר לכל אוהד". ברכותיי, לוזון.

19'. איך זה לא גול?!?! מבצע אישי פנטסטי של ערן לוי, שמגיע עד השער, מגלגל מקרוב לקורה השמאלית, ואת הריבאונד – איכשהו – גם מצליח לפספס מול שער ריק לגמרי. כנראה שזה שוב פגע בקורה. מדהים.

21'. צריך להגיד שהיום בית"ר בלי חלוץ טבעי בגלל שעמית בן-שושן פצוע, ולכן את החוד מאיישים ערן לוי (קשר-חלוץ) וסטיבן כהן (במקרה הטוב שחקן כנף). א-פרופו חזרה אפשרית של חן עזריאל וכו'… סטיבן כהן חוזר אחרי השעיה בגלל צהובים.

22'. בכל פעם שאני שומע על שחקן בשם בן-שבת, אני תוהה אם יש קשר לרס"ר המיתולוגי מסרט המופת "נשיקה במצ"ח" עם מיכל ינאי ויהודה ברקן…

24'. תיקון קל, שרון דוידוביץ': ערן לוי לא "סופסל", הוא הוכנס בהדרגה לרוטציה אחרי שהוא חצי שנה לא שיחק באופן סדיר. אלי כהן הביא אותו בהדרגה למצב שבפלייאוף הוא יהיה חם, והרווחנו מזה בענק.

26'. קשים חייו של לייב-בלוגר שמדווח על משחק כזה. אז מה?… שמעתם שיעקב אילון עוזב את חדשות 10?… אני שוקל בחיוב לזפזפ….

28'. מותר להגיד שכל הדיבורים על "מאבק תחתית סוער, שיימשך עד הרגע האחרון" היו מופרזים? שתי יורדות היו ידועות כבר בתחילת הפלייאוף, וכל בר דעת יכול היה לדעת שמכבי פ"ת היא החלשה בתחתית עוד קודם… דיברו על קרב בין חמש קבוצות, נותרנו בקושי עם שתיים (אם אתם ממש אופטימיים, או שקוראים לכם עמוס לוזון) כשיש עוד שלושה מחזורים שלמים…

30'. חצי השעה הראשונה של המשחק מזכירה את המחצית הראשונה ברוב ימיה של בית"ר תחת אלי כהן: מנומנמת, בלי הרבה כדורגל. רוב הניצחונות שלנו בריצה הנוכחית הושגו במחצית השנייה: קרית שמונה ובני יהודה ממש בתוספת הזמן. לוקח לנו זמן להתעורר.

34'. מסירה יפה של מויאל מוצאת את איינבינדר שכובש… אבל בנבדל. חבר'ה, לא יהיה הרבה יותר מזה היום. עד שיהיה גול. עד שיהיה.

36'. אוהדי בית"ר מוכיחים שיש להם תודעה היסטורית: "ברוך דגו, תודה רבה, הבאת דאבל לביתר". מקסים.

37'. בעיטה מצוינת של בן-שבת מרמה"ש מ-40 מטר בערך, ליד הקורה של הרוש. את המעט מצבים שיש במחצית הזאת, רמה"ש מביאה. מהצד השני: כדור רוחב של חדד (כמדומני) מפספס את הרגל של ריקן בסנטימטרים. יוצא החוצה.

39'. עוד מצב יפה לבית"ר, שמתעוררת: איינבינדר מכניס את שי חדד, שמתקרב לשער, יכול היה להמשיך יותר וגם ממש לאיים עליו, אבל בחר לתת צ'יפ יחסית מרחוק שעובר ליד הקורה של גל ניר.

40'. נשבע לכם שראיתי עכשיו בחור עם כיפה לבנה וזקן אפור מעודד את הילדים של רמה"ש. לא להאמין שמוטי אלון עדיין מסתובב חופשי. משה אבוטבול בועט טוב מ-20 מטר החוצה.

42'. האוהדים כבר שולפים גירסה משלנו ל"קונטרה" של התל אביביות, עוד מעט והם מתחילים ללמוד את התווים של ברהאמס לתופי יציע. עד שיהיה גול.

45'. לרמה"ש יש חצי גמר גביע ביום שלישי, והם עדיין משחקים יותר טוב מאיתנו. משעמם רצח.

45+2'. אוי איזו החמצה!!!! ריקן עם מסירה טובה לערן לוי, שעובר את סופר, רץ לבד, שניים באים לסגור איתו והוא מוסר כדור הצידה, סטיבן כהן מול השער – אבל בועט גבוה לחומה מאחורי השער. מחצית. 0:0.

מורגש חוסר בחלוץ טבעי, אם תרצו בעמית בן-שושן, שיוציא לפועל מול השער. מחצית לא טובה. חייבים להשתפר. נקווה לטוב יותר.

מחצית שנייה. אין שינויים בהרכב.

53'. בית"ר הגיעה למספר מצבים, שום דבר משמעותי.

54'. דגו משתחרר ושולח כדור גבוה מעל השער. אי אפשר להחזיר את אלי אוחנה או משהו? אפילו בכושר הנוכחי…

57'. הזדמנות מצוינת לבית"ר: התקפה שסוף סוף זורמת ממש, ערן לוי מכניס כדור עומק טוב לסטיבן כהן, שמסתובב ובועט חזק לקורה הגבוהה – והחוצה. הקהל כבר חמש דקות שר על הפועל ת"א, אין לי מושג למה.

62'. יצא המרצע מהשק: "אלי תפרק את הפועל!" חמודים…. מריח כמו 0:0 שריח מלח ים חריף נודף ממנו…

65'. לא להאמין שבשבוע אחד פפ גווארדיולה עזב את ברצלונה, יעקב אילון עזב את חדשות 10 ופרננדו טורס כובש ארבעה שערים ב-180 דקות… משהו משתנה ולא מספרים לנו עליו…

68'. בעיטה חזקה מאוד של משה אבוטבול, הכדור נחבט בבן-יוסף ויוצא לקרן. אני מנסה לדלות משהו מהמשחק הזה.

69'. מדחי לדחל'ה: כדור שוער ארוך מאוד של הרוש מגיע עד ערן לוי, שמסתובב, מצליח להגיע, ובועט כדור שקופץ וזה יוצא החוצה. חצי מצב.

71'. שידור של מוטי חביב זה הפסקול המושלם למשחק כדורגל גרוע. סטיבן כהן נותן כדור רוחב יפה שעובר את ניר, ריקן נבלם בהגנה וזה מורחק.

75'. זהו, נשארנו בליגה, זה הזמן לתת לילדים: תומר ירוחם, בן-סימון, הנחמנים, עדן מלכה, קריאף – לשחק ולצבור דקות וניסיון. אם לא עכשיו, אימתי.

76'. איינבינדר מתקדם ומנסה לטווח את השער, הכדור גבוה מעל החיבור הימני. עוד 14 דקות…

79'. מתקשים לחבר שני פאסים. הייתי מתעצבן, אם זה היה משנה משהו.

81'. ישששששש!!!!!!!!!!!! איזה שער!!!!!!!!!!!! אבי ריקן!!!!!!! 0:1 לבית"ר!!!!!! איזה מהלך פנטסטי!!!! ריקן בדאבל פס יפהפה עם שי חדד, מקבל בחזרה, עובר עוד שני שחקנים ובועט טוב לפינה של גל ניר – שוב שיתוף הפעולה עם שי חדד! ריקן עם שער רביעי העונה! בית"ר ירושלים 1 – רמת השרון 0! איזה יופי!

82'. ללב נכנסת! התאהבתי בך! יהיה מה שיהיה, שתדעי בית"ר, אני אוהב אותךךך!!! אהם.. סליחה..

83'. חילוף ראשון, נדמה לי: סטיבן כהן מסיים משחק לא רע, ברק משה נכנס.

85'. מחקרים מראים: כדורגל משעמם נראה הרבה יותר טוב כשהקבוצה שלך מובילה.

87'. קובי מויאל מסיים עוד משחק לחימה (לקריאות הקהל "תישאר, תישאר") ולירון דיאמנט, חלוץ, נכנס. יפה מאוד מה שנהיה ממויאל. שחקן מגובש, חזק, עם נוכחות ולא מעט כדורגל. חבל שעל פי כל הסימנים, אלה המשחקים האחרונים שלו בצהוב-שחור…

90'. חילוף אחרון: ערן לוי יוצא, אביתר ברוכיאן שוב על הדשא.

91'. שלוש דקות תוספת זמן. הצלה יפה של הרוש מנגיחה של רמת שרוני גנרי (אין לי מושג מי זה היה)

סיום המשחק. בית"ר ירושלים מנצחת 0:1 את רמה"ש – ניצחון שביעי רצוף! לא יודע מה יותר הזוי, שברצלונה לא בגמר ליגת האלופות, או שאיכשהו ניצחנו את המשחק הזה. משחק שהיה אמור להיות 0:0 דלוח של סוף העונה, אבל מבצע אישי יפה של ריקן מביא ניצחון גדול. דחיפות הדדיות בין ערן לוי וסטיבן כהן לרגע הקפיצו אותי, אבל זה נראה כמו משהו שנעשה בבדיחות הדעת. רנסנס ענק של בית"ר. בית"ר עולה לראשות הפלייאוף התחתון, 46 נק' (ועוד אחרי הפחתת 2 נק' של בית הדין), ושוברת שיא בליגת העל: בפעם הראשונה שבעה ניצחונות רצופים (אפילו בימי האליפויות הגדולים לא היה רצף כזה). תענוג.

האם מישהו יוכל להציל את הדבר היפה הזה בעונה הבאה? זו השאלה הקריטית. ובהזדמנות זו: בהצלחה ענקית לרמת השרון בחצי הגמר ביום ד' מול הפועל ת"א. העם אתכם.

יאללה בית"ר!!!!!

קטגוריות: כללי, ליגת העל, לייב בלוג | 2 תגובות

שנה בלי כדורגל

מונולוג עצוב של אוהד כדורגל ישראלי. ואף מילה על בית"ר. לפחות לא הפעם.

אני אוהב את הכדורגל הישראלי. נמשך אליו בכל מאודי. אני אוהב את העממיות, את הקרבה, ואולי פשוט אוהב אותו כי הוא שלי. כי הוא לא רחוק ולא זר, אלא מכאן. משובץ בדמויות, בשחקנים, במאמנים, בבעלים שמייצרים אצלי הרבה יותר רגש מאשר כל רונאלדו שמכדרר על דשא מטופח בספרד. את הסיפורים הנפלאים, את ההיסטוריה שמתכתבת עם ההיסטוריה של הארץ, עם העובדה שהכל מדבר עברית – גם אם זו לא השפה הכי מצטלצלת או קולחת בעולם. בחו"ל אני מעדיף קבוצות, בישראל אני אוהד. ובשבילי בית"ר היא הקבוצה הכי טובה, אהובה ומסקרנת בעולם. יותר מכל קבוצה אחרת.

אני אוהב את הכדורגל הישראלי, ולכן השבועות האחרונים קשים לי במיוחד. קורעים את הלב, במידה רבה. קשה לראות איך הכדורגל שגדלת עליו הופך לערבוב מכוער של עסקנות נמוכה, אלימות פראית, יחס שלילי וציני מצד כל הגורמים, חוסר ענייניות משווע, התקרבנות והתקרבנות שכנגד. ואיך כל זה מסתיר כדורגל לא רע, שלפעמים מצליחים לייצר כאן. רומס את הכשרונות הטובים, את המאמנים המבריקים ואת האנשים הטובים שמשובצים לאורך כל הליגה. בקיצור, הפער שבין אלונה ברקת לאבי לוזון. בין אשת עסקים עניינית, חיובית, שבאה בראש ובראשונה לעשות טוב לקבוצה ולקהילה שמאחוריה – לבין עסקן, אינטרסנט שדואג רק לקבוצה שלו במקום טובת הכלל. הפער שבין האליפות של קרית שמונה – אליפות של קבוצה טובה, מקצוענית, סימפטית, עם גיבורים שכיף לאהוב – לבין התקריות המכוערות בפ"ת ובאיצטדיון וינטר, אתמול. למה כדורגל ישראלי צריך להסתיים עם אמבולנסים שמפנים אנשים מהמגרש? למה ספורט צריך להיגמר באנשים שהנחמה היחידה לגביהם היא שהם פצועים קל?

הגילוי הנאות מחייב: אני אוהד בית"ר, הבלוג הזה הוא של אוהדי בית"ר, ומערכת היחסים שלנו עם משפחת לוזון אף פעם לא היתה קלה. לא כשכבודו קרא לנו (לכולנו) "עדר פילים בג'ונגל" ונשבע שהוא לא ייתן לנו (לכולנו) "להרוס את הכדורגל", לא כשבתי הדין של ההתאחדות בראשות כבודו העניקו לנו עונשים מטורפים וחסרי פרופורציה על שטויות, לא כשלוזון המציא את הקיזוז (מי זוכר?) כדי לנסות ולהילחם בבית"ר של גאידמק, שאיימה לקחת אליפות שלישית ברציפות בעונת 2008/09. אבל באמת שהצער שלי הוא לא על העובדה שאבי לוזון הוא היו"ר. שיישאר היו"ר גם עוד עשר שנים. הבעיה היא שהכדורגל הישראלי הפך לאלים, שכונתי ועברייני בצורה מפחידה מאוד בשנה האחרונה.

והכל קשור. כשטיפוסי קצה כמו אלי טביב, פרוספר אזגי, תומר סיני וגל יוסף מחזיקים קבוצות (חלקם בוחשים ביותר מקבוצה אחת), התוצאה המיידית של זה היא שלאוהד הנורמלי קשה להתחבר לכדורגל כזה. כשכרטיס עולה 80 ש"ח (וכרטיסי הנוער/חייל תמיד נגמרים מהר מדי, גם שעתיים לפני המשחק), אל תתפלא שהיציעים ריקים. כשמצד אחד תקשורת הספורט שוחטת את הליגה הישראלית, מצד שני שוחטת את מאמן הנבחרת (כי איך הוא העז לא להעלות אותנו למונדיאל, עם כל השחקנים הטובים מ…הליגה הישראלית), מצד שלישי הופכת כדורגלנים שנתנו שני שערים במשחק אחד ל"כוכבים", מצד רביעי קוראת למאמנים להתפטר אחרי כל שלושה משחקים ללא ניצחון ומצד חמישי מלאה באינטרסים זרים מכל צד וכיוון שתבחרו – אל תתפלאו כשהאוהדים בוחרים להעביר לליגה הספרדית או האנגלית. כשהכדורגל מנוהל ומשוחק ע"י ערסים, אל תתפלא שהם הולכים מכות על המגרש ואנשים טובים כמו ניר ארקין הולכים הביתה.

והיום כבר אין הרבה אנשים שמדברים על הכדורגל הישראלי. כשהייתי ילד, לכל תלמיד בכיתה שלי היתה קבוצה שהוא אהב. אחד היה חיפה, השני היה מכבי, אחד הפועל ואני בית"ר (בדרך כלל היחיד בכיתה, ככה זה כשאתה עושה חטיבה ותיכון בחולון – פרבר תל אביבי מובהק). היום כשאני שואל אנשים איזה קבוצה הם אוהדים, הם לא מתביישים לענות "ברצלונה" או "ריאל". אם אני חוקר ממש חזק, אני מגיע לקבוצה שהם "פעם" אהדו בארץ. למה הם עזבו? מה קרה שכ-1,000 איש שמים את מיטב חסכונותיהם לראות את הקלאסיקו שייערך הערב בברצלונה, אבל לא מוכנים לשלם הרבה פחות כדי לראות כדורגל ליד הבית שלהם?

בגלל שהכל כאן זמני. בגלל שהכדורגל הישראלי מנוהל היום בצורה שרירותית, בלי ראייה לטווח ארוך. כי בתי דין תקועים בחשבונות מול כלי תקשורת וגורמים בהתאחדות, מאשר פשוט לשפוט צדק. כי לא שמים כאן על מושגים כמו נראות וניגוד עניינים. כי ממנים מאמני נבחרות מסיבות לא ענייניות ומפטרים אותם מסיבות לא ענייניות. כי בסוף מדובר בעסקני מכבי, הפועל ובית"ר שמושכים בחוטים, במקום בעלי הקבוצות והאוהדים שאין להם קול. וכשזה מתחיל בשדרות הניהול, אל תתפלאו כשזה מחלחל אל הדשא.

אין לי פיתרון של קסם. לאף אחד אין. אני לא מת על אייל ברקוביץ' (למרות שאת האכפתיות שלו, ואת העובדה שבאמת אין לו מה להרוויח מהסיפור, אני חייב להעריך), אבל כן יש לי מחשבה: שנה בלי כדורגל. שנה אחת נצטרך כולנו, בצער, לא להגיע למגרשים. הליגות המקצועניות, לשנה אחת, לא ישחקו. גם לא גביע המדינה או גביע הטוטו. שנה אחת לחשוב. להגביל את מחירי הכרטיסים ולאכוף בחוק את קיומם של כרטיסי הנוער, להגביר את הענישה על ספסרות, לשווק את הכדורגל הישראלי מחדש, לחבר שוב בין שחקנים לאוהדים, להוציא את נבחרת ישראל מגוש דן ולתת לה לשחק בב"ש, בעכו, בחיפה, בירושלים, באשקלון, בסכנין – בכל המקומות שבהם קיימים אנשים שצמאים לראות את הנבחרת אבל לא יכולים, לנסות ולמצוא פיתרון מקיף למבנה הניהולי של הכדורגל הישראלי ולבעיית האלימות – שלא רק שהיא מסכנת חיי אדם, אלא היא גם מבאסת את החיים לכל מי שרוצה לראות כאן כדורגל סביר.

ובשביל שפעם יהיה פה כדורגל מתוקן, גם אני אהיה מוכן – לא שמח, אבל מוכן – לוותר על שנה אחת של כדורגל ישראלי.

מה אתכם?

קטגוריות: כללי | 6 תגובות